איך סיימתי צלילה בלי אויר (כמעט)

המקרה שאת מתארת מציג כמה בעיות מרכזיות:

א. בחירת מיכל 7 ליטר לצלילה ספורטיבית אינו מקובל בגלל מגבלות בטיחות. היחידים שמרשים לעצמם צלילה עם מיכל כזה הם מדריכי צלילה היוצאים לצלילה רדודה מול המועדון. הסיבה היא החישוב הפשוט של תכולת המיכל. 7 ליטר ב- 200 אטמוספירות הן 1400 ליטר אויר. בהנחה שהמיכל קטן יותר והלחץ לא בדיוק 200 באר, צריך לחשב זאת כ 1200 ליטר. בעומק של 8 עד 10 מטרים צריכת האויר הממוצעת היא של 40 ליטר לדקה. במקרה של צולל מאוד מנוסה זה יהיה 28-30 ליטר לדקה. אם נרצה לשמור על מגבלת 50 אטמוספירות לבטיחות, נגיע לחישוב של כ 1050 ליטר, שזה פחות או יותר 25 דקות צלילה בלבד.

ב. מחישוב זה אפשר ללמוד שלמעשה יש ברשותך 30 דקות נשימה, בלי מרווח בטחון נוסף. כך שההנחה הראשונית של יציאה לצלילה רדודה, שבה מרבית הצוללים יצללו עם מיכל שיש בו 2400 אטמוספירות (כמעט כפול) ויהנו מ- 45 דקות צלילה, תהיה שאת תקצרי לכל הקבוצה את הצלילה, לזמן צלילה של כ 25 דקות.

ג. הנחיית הבטיחות הסבירה בצלילה מציינת את מגבלת היציאה מצלילה ב- 50 אטמוספירות, או לפחות הגעה לחניית בטיחות בצלילה זו, יתכן שבגלל העומק הרדוד לא תצטרכי לבצע חניית בטיחות.

ד. ההנחה שלך, שאת יכולה פשוט ׳לטוס למעלה׳ שגויה מאוד. זה הנחה מטעה וכדאי שצוללים לא מנוסים יבינו זאת. בעומק של 10 מטר, הפער בין הלחץ בצלילה לבין הלחץ בקו המים הוא כפול (פי 2). לעומת זאת, הפער בין מעבר בין עומק של 30 מטר לעומק של 20 מטר הוא פחות דרמטי. כך שכמעט הפוך לאינטואיציה שלך, המעבר מעומק רדוד יחסית 8-10 מטר, לגובה פני המים במהירות עליה גבוהה מאוד הוא מסוכן ויכול להיות קטלני. אפשר לפוצץ את הריאות בעליה לא מבוקרת מעומק רדוד לפני המים. זהו אחד הפחדים הגדולים של מדריכי צלילה.

המסקנות שלי הן:
א. מיכל 7 ליטר, אינו מיכל ראוי לצלילה. גם לא רדודה. הוא משמש צוללים טכניים כמיכל ביניים לבטיחות צלילה בעומק רב. (סטייג׳). בצלילות טכניות מורכבות לא משתמשים במיכל 7 ליטר ומעדיפים מיכלי 12 ליטר. לצולל ספורטיבי מסוכן מאוד לצלול עם מיכל פחות מ 12 ליטר. יש עדיפות לטעמי למיכלי פלדה 15 ליטר מסיבות רבות שלא אפרט.
באופן כללי, כאשר צוללים בקבוצה צריך להגיע למצב שכל הצוללים צוללים עם אותה כמות מיכלים.

ב. מדריך צלילה או דייבמאסטר חייב לפעול על פי נהלי הבטיחות בצלילה ספורטיבית. ב 100 אטמוספירות עליו לסיים את מסלול הצלילה ולחזור על פעמיו. עליו להביא את הקבוצה לפני השטח עם 50 אטמוספירות. רק במקרה חירום להגיע לפחות מזה. עליו לתכנן ולבצע את הצלילה על פי מצב המיכל של צרכן האויר הגדול ביותר, ולא להתחשב ביתר חברי הקבוצה, גם אם יש להם יתרת אויר גדולה. כאן לדעתי פעל המדריך ברשלנות, ויכל לגרום למקרה חמור של פעולה במצב פניקה של הצוללת.

ג. בכל הסקירה לא מוזכר בן זוג לצלילה. גם אם הוקצה לה בן זוג היא לא לקחה אותו בחשבון. במצב של 30 אטמוספירות רצוי היה לסמן לבן הזוג שהאויר נגמר, ולנשום מהאוקטופוס שלו ולסיים מייד את הצלילה יחד איתו.

ג. לא צריך להגדיר מראש באיזה לחץ מתחילים לחזור לסירה. בצלילה טכנית, מדובר על שליש (כלומר 120 אטמוספירות במיכל 12 ליטר) במקרה של הצוללת היא היתה צריכה להבין שלחץ במיכל אינו הקריטריון היחיד כי הלחץ מחושב מגודל המיכל. 100 אטמוספירות של המיכל שלה שווים 700 ליטר במקרה הטוב, ו- 1200 ליטר של המיכל של חברי הקבוצה. זה פער גדול מאד.

ד. המסקנה של הצוללת כי בדיעבד היא היתה צריכה לפעול לסיום הצלילה ולעלות על פני המים היא נכונה. היא היתה צריכה לסמן למדריך על סיום צלילה (איקס עם הידיים) ולעלות באיטיות לפני המים). היה רצוי שהיא תעשה זאת עם בן הזוג שצלל איתה.

ו. למזלה של הצוללת, והמדריך הדבר לא הסתיים באסון, וכדאי ללמוד מכך את הלקחים שציינתי. אשמח להערות של צוללים ותיקים ומנוסים ממני.