לא עוד ארגון, גישה יחודית ושונה לצלילת מיכלים

כשהתבקשתי לכתוב מאמר שמסביר מהו ארגון הצלילה GUE היה לי קשה להחליט מאיזה חלק אני מתחיל: האם בתחילת שנות התשעים בתור הזהב של חקר המערות בפלורידה? או אולי דווקא עשור קדימה בזמנים בהם צוללי הארגון שברו כל שיא שהיה קיים והוכיחו שניתן לבצע צלילות ארוכות ועמוקות מבלי להתפשר על איכות ובטיחות?

אני דווקא אתחיל מלתאר את הארגון כמו שהוא רואה את עצמו כיום ולאחר מכן אספר קצת על איך קם הארגון מתוך פסגת צלילות המחקר בצפון פלורידה, במערכות מערות שגבו את חייהם של הרבה יותר מדי אנשים וכלקח ממקרים אלו הוחלט שיש להקים ארגון צלילה שונה לחלוטין.

ראשי התיבות GUE מסמלים: Global Underwater Explorers וכשמו כן הוא – ארגון העוסק בחקר התת מימי ברחבי העולם.

הארגון בנוי מ"תאים" בגודל משתנה שפזורים בהרבה מדינות בעולם, כל תא מאגד צוללי GUE ברמות שונות של הכשרה וכאשר הארגון מחליט על ביצוע ״פרויקט״ ניתן לצוות אנשים מהתאים הקרובים גאוגרפית למיקום הפרויקט לביצוע המשימה.

פרויקטים כאלו הם בדר״כ ביצוע סקר במערה מוצפת מים, בסירה טבועה או תיעוד תופעות תת מימיות.

 

על מנת לבצע פרויקטים כאלו בצורה אפקטיבית (זמן התארגנות מינימלי, שיתוף פעולה גבוה מצד הצוללים, אפס תקלות ותאונות) יש להכשיר את הצוללים של הארגון בצורה מסוימת ומיוחדת שכן ההכשרה הרגילה שמציע שוק הצלילה לא מתאימה. עוד על זה – בהמשך.

הארגון חקק על דגלו שלושה נושאים בהם הוא עוסק ואותם הוא מקדם: חינוך, מחקר, ושימור הסביבה התת ימית (Education, Exploration, Conservation).

החינוך נעשה על ידי הכשרת צוללים, המחקר על ידי פרויקטי מחקר שפזורים על רחבי הכדור והחלק החשוב מכל – שימור הסביבה הימית – על ידי מספר פרויקטים נוספים כמו Project Baseline והעבודה במסגרת ה-WKPP.

כארגון ללא מטרות רווח, כל הכנסות ה-GUE  מושקעות בשלושת הנושאים הללו ובעצם מממנים את המשך פעילותו.

תהליך ההכשרה

אני אתמקד בקורסים המרכזיים ביותר שאותם הארגון מציע לציבור. ישנם עוד קורסים כמו הכשרת צלילה ספורטיבית ומערכות סגורות ומי שרוצה ללמוד עוד עליהם מוזמן להמשיך לקרוא באתר של הארגון.(http://www.gue.com)

הדבר הראשון והחשוב ביותר להבין הוא שפריט הציוד החשוב ביותר לכל צולל הוא הגוף שלו עצמו ולכן על הצולל שרוצה להשתתף בקורס של הארגון חייב לבצע לפריט ציוד זה תחזוקה ברמה הגבוהה ביותר…

אדם שמעשן לא יכול כלל להתחיל את ההכשרה ואדם שיתחיל לעשן, תישלל ממנו התעודה.

בנוסף, כושר גופני הוא נושא שנלמד בקורסים והמועמדים נבחנים עליו בכל קורס מחדש ברמת מאמץ הולכת וגדלה.

מאחר שהארגון מתייחס לכל צולל שנושא בכיס תעודה מטעמו כשותף פוטנציאלי לפרויקטי מחקר שדורשים יכולות תכנון וביצוע של צלילות מתקדמות, מחויבות ויכולות אישיות – הוא לא ממהר לחלק אותן, לכן הקורסים של הארגון נחשבים קשים ותובעניים.

 

מסלול ההכשרה (לאדם שהוא צולל כוכב שני מטעם כל ארגון אחר) מתחיל בקורס היסודות (GUE Fundamentals).

קורס זה הוא ייחודי לארגון ותפקידו להכיר לצולל את השיטה בה יצלול מעתה והלאה הנקראת "DIR – "Doing It Right.

לפי השיטה הזו, אותה המציאו ושכללו מייסדי הארגון, כל הצוללים משתמשים בדיוק באותו ציוד, מגיבים לאירועים בדיוק באותה דרך ומתכננים את הצלילות לפי אותם פרמטרים.

שיטה זו מבטיחה אחידות וסטנדרטיזציה בין כל הצוללים, דבר שמצד אחד מונע טעויות, שיקול דעת מוטעה ושימוש בציוד לא נכון או מיותר, ומצד שני לוקח בחשבון יתירות של הציוד.

 

קורס היסודות יכול להסתיים בשלוש צורות:

לא עובר – הסטודנט לא הדגים יכולות ביצוע מספקות לסטנדרטי הקורס.

עובר ספורטיבי – במידה שהקורס נערך בקונפיגורציה ספורטיבית (מיכל אחד על הגב).

עובר טכני – לסטודנט נפתחת האפשרות להמשיך את הכשרתו הטכנית בארגון.

יש לציין שהקורס לא מסמיך לשום דבר חדש מבחינת עומק, דקומפרסיה וכו׳. למעשה, כל הקורס נערך במים רדודים ללא דקומפרסיה.

לסטודנט שעבר את קורס היסודות עם אישור טכני פתוחים שני מסלולים מקבילים:

מסלול צלילה טכנית:    Tec1 → Tec2 → Rebreather

ומסלול צלילת מערות:  Cave 1 → Cave 2

 

המסלול הטכני מכשיר את הצולל לבצע צלילות דקומפרסיה במים פתוחים.

הקורס הראשון מסמיך עד לעומק של 51 מטרים עם תערובת של 50% ושני מיכלי Stage, הקורס השני מכשיר את הצולל לבצע צלילות מורכבות יותר עד לעומק של 75 מטרים עם שימוש בחמצן וגז Travel במספר מיכלי Stage.

מסלול צלילת המערות מכשיר את הצולל לבצע צלילות במערות מוצפות מים.
צלילה זו מטבעה מסוכנת ומורכבת מאחר שברוב זמן הצלילה הצולל רחוק ממקור אוויר זמין ולכן חייב להסתמך על עצמו ועל חבריו לקבוצה.

הקורס הראשון מלמד צלילה במערה ללא ניווט מורכב ומיכלי Stage, הקורס השני משלים את הפער שנשאר ומלמד ניווט מורכב במערה ושימוש במיכלי Stage.

השיטה של GUE שונה מאוד משל ארגונים אחרים וישנו דגש גדול על עבודת צוות (כל קורס טכני יכיל שלושה סטודנטים בדיוק).

על מנת לעבור את הקורס יש להראות טכניקת איזון וציפה מושלמת, שליטה בציוד ובתרגילים, ביצוע חישובי דקומפרסיה בזמן הצלילה (אנחנו לא נעזרים במחשב דקומפרסיה בזמן הקורס) וכמובן עבודת צוות מחוץ ובתוך המים.

מדוע יש צורך בהכשרה כזו?

הכל התחיל בפרויקט מחקר מערות שנקרא (WKPP  (Woodville Karst Plain Project ששורשיו נטועים אי שם בתחילת שנות התשעים.

חבורה של צוללי מערות מוכשרים החלו לחקור מערכות מערות מוצפות בצפון פלורידה וככל שהמחקר התקדם כך גבר העניין הציבורי בנושא. הקבוצה זכתה לסיקור רב של התקשורת הפופולרית והמדעית וככל שהקבוצה דחפה את המחקרים עמוק ורחוק יותר תאונות הצלילה הפכו להיות קשות ותכופות יותר.

בשנת 1992 הצטרף לקבוצה מדריך וחוקר מערות בשם ג'רוד יבלונסקי (Jarrod Jablonski), ויחד עם ותיקי הקבוצה כמו ג'ורג' אירווין וביל גאווין התחילו לבנות שיטה חדשה שלימים נקראה DIR, שהתבססה על סטנדרטיזציה מוחלטת של הציוד בו משתמשים והתגובות למקרים שעלולים לקרות תוך כדי הצלילה.

תוך זמן קצר ניתן היה לראות שמספר התאונות פחת, האפקטיביות של הצלילות גדלה ושהשיטה מוכיחה את עצמה.

הקבוצה הגיעה להישגים מדהימים ובשנת 2007 יבלונסקי ביצע את צלילת המערות הארוכה ביותר שאי פעם תועדה, שארכה 21 שעות (7 שעות צלילה ו-14 שעות דקומפרסיה) לאחר שביצע חיבור בין שתי מערכות מערות לאורך של 11 ק״מ.

לקראת אמצע שנות התשעים הקבוצה רצתה לגדול ולהתרחב אבל היתה דרושה לה זרוע הכשרתית מתאימה ומקור לציוד איכותי ואמין. על מנת לתת תשובה לשני פערים אלו החליט יבלונסקי להקים את GUE כדי לספק אלטרנטיבה לארגוני הצלילה הקיימים, ואת חברת הציוד Halcyon שמייצרת ציוד בסטנדרטים גבוהים שמתאימים לאופי הצלילה של הארגון.

היום הצוללים הטכניים מקבלים כמובן מאליו את השימוש בדאבלים, לוח גב, פנס קאניסטר, מאזן פשוט ועוד… אך אסור לשכוח שהם תולדה של שיטת ה-DIR שהומצאה על ידי צוללי ה-WKPP.

נכון להיום לא קיים מדריך ישראלי שיכול להציע קורסים של GUE. הכשרת המדריכים בארגון היא מורכבת מאוד ולוקח לצולל שנים של הכשרות עד שהוא הופך למדריך מן המניין. במידה שמסלול ההכשרה מעניין מישהו בצורה רצינית הוא מוזמן לפנות אלי ואקשר אותו עם מדריכים רלוונטיים בעולם.

 

פרויקט MARS

בשנת 1564 יצאה הספינה הגדולה ביותר ששטה בים הבלטי לקרב האחרון בחייה.

ה-Mars, ששיכנה 800 אנשי צוות והתהדרה ב-107 תותחי ברונזה, הטילה אימים ונחשבה בלתי מנוצחת באותם ימים. למרבה ההפתעה לאחר יומיים של לחימה הספינה, שהיתה הפרויקט הגדול ביותר של מלך שוודיה, אריק ה-14, טבעה למצולות.

בשנת 2011, אחד ממנהלי הארגון ריצ'ארד לונגרן ואחיו אינגמאר, כחלק מפרויקט חיפוש ספינות טבועות בו עסקו, מצאו את הספינה בעומק 75 מטרים.

פרויקט התיעוד הובל על ידי לונגרן והשתתפו בו 24 צוללי GUE מכל העולם.

בשל הרצון לשמור על סביבת הספינה הטבועה נקייה מחמצן (על מנת לא לדרדר את מצב העץ) הפרויקט נערך עם מערכות סגורות של הארגון בלבד. את הקונפיגורציה של המערכות בה משתמש הארגון המציא לונגרן ושכלל בשנים האחרונות.

הפרויקט הוליד תיעוד ראשון של הספינה, סרט תיעודי וזיהויה מעל לכל ספק.

 

קצת על המסלול האישי שלי

הפעם הראשונה שלמדתי על הארגון הייתה בטיול לצרפת, שם נכחתי לראות איך קורס Cave 2 מתנהל. הדקדקנות, הביטחון העצמי ורמת הצוללים הבלתי מתפשרת מתחת למים הקסימו אותי.
כבר אז הייתי צולל Advance Trimix אבל הרגשתי חוסר בידע ומגבלה מבחינת גודל ואיכות הצלילות אותן אוכל לבצע.

 

מספר חודשים אחרי ההחלטה שנפלה בצרפת, כבר הייתי במהלך ה Fundamentals שלי באנגליה לומד מחדש איך מבססים איזון וציפה בקור של 10 מעלות במכרה עתיק שהוצף מים באמצע אזור כפרי ומרוחק מציביליזציה.

משם קורס Tec1 בקפריסין, Tec2 בסרדיניה ומערכת סגורה בקרואטיה.

היום אני יכול לאמור שכל מה שציפיתי מ GUE התממש ואף יותר מזה: מלבד היות הקורסים חוויה בפני עצמה, יצא לי לצלול עם צוללים מדהימים במקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם לעולם.

הארגון עוזר ומחבר אותי עם צוללים מכל העולם ומהווה עבורי פלטפורמה להמשיך לחקור וללמוד את העולם התת מימי בכל מקום בו אמצא.

במידה והצלחתי לעניין מישהו בכניסה לארגון, אשמח לעזור בהפניה למידע נוסף או למדריכי GUE.