ארוע בטיחות בצלילה – באדי אקראי/ בעילום שם

טרמפיסט לצלילה? לא תמיד בטוח

את הבקשה הזו כולנו מכירים – נמצאים במועדון הצלילה, מתארגנים על הציוד, ואז, מגיע צולל/ת ומחפש/ת להצטרף לצלילה. רגע של מבוכה, התלבטות, מסתכלים אחד על השני ואז, תלוי בהרגשה מסכימים או מסרבים..

אז גם לנו זה קרה…

רקע:

שנינו צוללים מנוסים עם מאות בודדות של צלילות בארץ ובחו"ל. צלילות מודרכות, מהחוף וצלילות מים כחולים, צלילות בים התיכון וצלילות באילת. צריכת האויר שלנו כמעט זהה ושנינו עם ציוד שלנו.

הבקשה להצטרף הגיע בצלילה האחרונה באותו היום, אחר צהריים של שבת. למועדון הגיע צולל צעיר, הציג את התעודות בדלפק, הסמכת 'שני כוכבים', ביטוח בתוקף, נייטרוקס. הכל בסדר. צוות הדלפק מפנה אותו אלינו.
אכפת לכם לצרף צולל?
כמה צלילות יש לך?
100+
איך צריכת האויר שלך?
סבבה, בסדר גמור
החלפת מבטים. טוב, יאללה….

מהלך הצלילה:

כל הציוד עלינו, בדיקת באדי יותר יסודית ותיאום – מוודאים סימנים מוסכמים. מתארים את מסלול הצלילה, מיכל פתוח, לחץ מיכל 200 באר, ניפוח מאזן, בודקים שכל הציוד נמצא ונכנסים למים.
טילוף קצר, להודיע ב 100 באר. ריקון מאזן ושקיעה.


כבר בתחילה הבנו שהצולל לא ממש שולט באיזון. ירידה איטית לכ 10מ'. הכל בסדר? הכל בסדר! מתחילים בצלילה איטית וירידה לכיוון ה 20-25 מ'. הצולל שהצטרף מנפנף ברגליים ובידים, עולה ויורד (2-3מ') ובאופן כללי, נראה פחות רגוע ושליו ממישהו שצלל למעלה מ 100 צלילות.
אחרי כרבע שעה – מה מצב האויר? 120 באר. אוקי…ממשיכים – אנחנו בכ – 24 מ' עומק.
בשלב הזה, במקום להינות מהצלילה, אני עסוק בלוודא שנסיים את הצלילה בצורה תקינה.

עוד 5-7 דקות חולפות, הצולל מסמן – 70 באר. אצלנו, הבאדיז הקבועים, עדיין 110 באר. מסמנים על עליה לחניית בטיחות. הצולל 'תופר' ובקושי מצליח להתאזן. מגיעים לחניית הבטיחות והצולל לא מצליח לשמור על חמישה מ' עומק. מחזיקים ידיים ומסיימים את שלש הדקות.

ביציאה מהמים, אני מסתכל במד הלחץ של הצולל – 10 באר! תקלה קשה!

לקחים:

יש בקבוצות השנות דיונים רבים בעד ונגד חיוב צלילה מודרכת בישראל. מעבר לדיון העקרוני, ברור כי מספר הצלילות בלוג-בוק לא מעידות בכלום על יכולות הצולל. לטעמי, צולל שמסיום הקורס לא צלל עם מדריך/ דייב מאסטר/ צולל טוב ומנוסה – לא צבר נסיון טוב. הוא יודע להשתמש בציוד, מכיר את הכללים ומפה ועד יכולת צלילה – המרחק רב

שתי הדקות בהן אתה עומד מול אדם המבקש ממך טובה, ושלש השאלות שאתה יכול לשאול בשתי הדקות הללו, לא נותנות לך שום יכולת לדעת מה יקרה במים.

במקרה שלי, הצלילה הזו, הנזק היחיד היה – צלילה שיכלה להמשך כשעה, הסתיימה אחרי פחות מ – 40 דקות, ומלבד העובדה שלא נהננו, הסיכון היה גדול והצלילה עשויה היתה להסתיים אחרת.

לקח מרכזי שלי מהארוע – אני לא מצרף יותר צוללים אקראיים (סליחה למי שיפגוש אותי ואסרב, אבל, זו אחריות כבדה מידי).

כתבות נוספות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
Search Engine Submission - AddMe
דילוג לתוכן