ארוע בטיחות בצלילה – 47 מ' בחמש דקות!/ בעילום שם
שימו לב לעומק גם כשיש כרישים בסביבה!
Photo by Patrick Perkins on Unsplash
מדווחת פה על כמעט תאונת צלילה שעברתי כדי שיוכלו ללמוד מהטעויות. למזלי, הכל הסתיים בשלום בלי בעיות, הדברים נעשו בהתחשב בסיטואציה, אבל יכל להיות טוב יותר.
קצת רקע לצלילות ולאופן הצלילה: כרגע אני צוללת באי יונאגוני שבדרום יפן. לא מהאיים העיקריים של אוקינאווה, אבל ראיתי הצעה של קבוצה שהולכת לראות את הנדידה של כרישי הפטיש וזה היה נראה מוצלח אז הצטרפתי. (לא ממליצה אבל זה כבר נושא אחר).
כבר בהכנה לצלילה הסתבר לי שהצלילות נעשות כקבוצה. לא מחלקים לבאדיז אלא צוללים כמקשה אחת (כבר משהו שהיה לי קצת תמוה, באופן אישי). יש כמה מדריכים, אבל הרוב צוללי כוכב שני ואני דייב מאסטר. מרבית הצלילות הן צלילות מים כחולים בחיפוש אחרי הכרישים.
וויתרתי על שתי הצלילות הראשונות מעייפות, והצטרפתי לשלישית. לא היה תדריך לפני צלילה, אבל כל הצלילות שעשיתי איתם עד כה היו עם קרקעית של כ- 35 מ' כשצוללים באזור ה 15-20 מ'.
הגענו לאתר וירדנו מהספינה. לאחר 3-4 דקות של צלילה, אחד המדריכים מצלצל שהוא רואה כרישים ומתחיל לרדת למטה, ועקבתי למטה אחריו. אכן זכיתי לראות כריש ופטישן. לאחר כחצי דקה אני מסתכלת במחשב ורואה שאני בעומק של 47 מטר(!).
כמובן שלא נלחצתי, אלא מיד התחלתי תכנון מהיר של מה לעשות, בעיקר כדי להישאר מפוקסת ולהמנע משכרון מעמקים. התחלתי לעלות ואז אחד הצוללים (מדריך, מסתבר), תפס לי את היד והתחיל להוביל אותי למעלה. כל הזמן עקבתי אחרי המחשב שלי, אמנם לא הייתי בדקומפרסיה, אבל עליתי קצת מהר מדי לטעמו של המחשב.
מה שכן, לדעתי המדריך לא הסתכל לי במחשב, ככה שאם כן הייתי בדקומפרסיה והוא המשיך למשוך אותי למעלה, זה יכל ליצור מצב שהוא לא נותן לי לעשות חניות שאולי הייתי צריכה לעשות, והוא גם תפס לי את יד שמאל אז הייתי צריכה להוציא אוויר מהמאזן ביד ימין. גם רציתי לעשות חניית עומק בעיקר אחרי העליה המהירה, אבל משכו אותי כבר לכ 20 מ', עשיתי חניית עומק לבד באזור ה-17 מטר (למרות שניסו לסמן לי לעלות), ואז המשכתי לעלות בקצב איטי יותר כשאני עוקבת אחרי האוויר שלי, עשיתי חניית בטיחות ויצאתי בשלום.
מסקנות:
מהצד שלי, זאת הייתה טעות שמיהרתי אחרי הקבוצה בלי לבדוק את העומק, עם זאת, כשחושבים על זה שאני הדייב מאסטר היחידה חוץ מ 2-3 מדריכים שם, זה עוד יותר בעייתי, כי באותה מידה יכולתי להיות כוכב שני שעוקב אחרי המדריכים שיורדים למטה. אני יודעת להתמודד עם עומק כזה, וגם לבצע צלילת דקומפרסיה עם חניות במקרה שאין ברירה.
אציין גם שהייתי עם מיכל 10 ליטר ולא מיכל 12 ליטר, למזלי צריכת האוויר שלי טובה אז ידעתי שאני יכולה לטפס בזהירות ולעשות את חניית העומק תוך כדי מעקב אחרי מצב האוויר שלי.
אני מאמינה שגם הם לא שמו לב לעומק ולכן נבהלו ומשכו גם אותי למעלה, בעיקר כיוון שלא ידעו שאני דייב מאסטר.
לסיכום:
בראש ובראשונה, זהו מראש אם אתם צוללים עם מועדון מקצועי – האם הציוד נראה תקין ומתוחזק היטב? האם מתקיים תדריך מסודר? האם אתם מרגישים בטוחים?
תמיד תדאגו לקבל תדריך ולצלול על פי הכללים. תוודאו את העומק המקסימלי של האתר שאת הולכים אליו (בטח ובטח במים כחולים), ואל תסמכו על המדריכים שלכם, גם הם שוקעים לעומק 45 מטר בלי לשים לב בשביל כמה כרישים. ?
