צריכת אויר – הדרך אל האושר! או- “מי הזיז את מד הלחץ שלי?”/ בריאן הנסן – חלק ג’

השבוע התחלנו לפרסם סדרת כתבות המסבירות איך לנשום נכון ואיך ליעל את צריכת האויר שלנו בזמן צלילה.

הכתבה הראשון עסקה במצב הציוד והמצב הפיזי של הצולל – לקריאת הכתבה

הכתבה השניה עסקה בתנועה ואיזון – לקריאת הכתבה

ולכתבה השלישית בסידרה:

איך עוד אפשר לצרוך פחות אנרגיה?

שש: סידור הגוף והציוד. הרעיון המרכזי הוא להפחית גרר.

פרופיל של צולל
בתרשים, או כל מקום אחר אנו רואים שני צוללים זהים מלבד תנוחת הגוף. הימני צולל בתנוחה אופקית, ולכן מייצר פחות גרר מהצולל משמאל. כמו כן, סביר להניח שהצולל משמאל אינו מאוזן – הוא קצת כבד ולכן הוא דוחף כלפי מעלה עם רגליו. כך שעליו להשקיע אנרגיה רבה בשמירה על עומק, אנרגיה שאינה מושקעת בתנועה קדימה. הצולל במאמץ גדול להדביק את הקצב של חבריו לצלילה, ואינו שם לב אולי שהוא גם מרחיף חול. שימו לב, מדובר כאן בצולל כבד, שקל לזהותו לפי “רגליים למטה ראש למעלה”. מנח “הפוך” – ראש למטה ורגליים למעלה, מעידים כנראה על צולל קל – אשר צפוי גם הוא לקשיים. חשוב לשים לב למנח הגוף. צוללים רבים  צוללים כשהם מאוזנים, אך גם בתנוחת “ראש למעלה” פשוט כדי להביט קדימה. אנו נתקלים שוב בגרר, והפעם גם ביכולת עבודה מוגבלת עם הסנפירים. אין בכך צורך – יש לנו חולייה ייעודית לכך בראש עמוד השדרה! פשוט “תרימו מבט” בעודכם שוכבים. כן, זה דורש הסתגלות. אבל זה עובד נהדר.

ציוד באופן כללי – עכשיו בואו נסתכל על הציוד. אחד הרשמים הראשונים שלנו מצלילה טכנית הוא “וואו,כמה ציוד”. בקצה השני של הסקאלה – צוללים שיורדים למים כשהם חסרים ציוד בסיסי כמו שעון למדידת זמני תחתית. ובאמצע – אנו נתקלים בשעטנז מסויים. הצולל חובב הציוד. לרוב מדובר במסיימי קורס דייבמאסטר טריים (בלי להעליב אף אחד כמובן)… יש צוללים עם הפרעה כפייתית שמחייבת אותם לחפש צעצועים חדשים בחנות הצלילה בכל יום של כל ביקור באילת. technical-diverבתקופות יובש, הם נוטים לבקר באיביי. אלו יצטיידו במסכה ספייר בנרתיק ייעודי, מצפן, מחשב, BOTTOM TIMER, שעון, סלייט יד, מחברת, סלייט A3, רעשן, זמזם, TANK BANGER, ריף הוק, ג’ון ליין, SPARE AIR, שק איסוף, סכין, איזי קאט, מלע”כ, מד לחץ, משדר, אוקטפוס על צינור 2M, נקלס צהוב ואינפלייטור משולב דרגה שניה ושאקל יד שניה מהקרקס ששימש לכבילת דובים כדי להחזיק את הסנפירים. אפשר לשחרר! אני לא מזלזל בציוד ספייר. אבל באמת שחצי מהשטויות על צולל “מאובזר” לא מועילות לכלום. וקחו צולל טכני רציני – הוא נראה טוב במים. הוא מסודר, הוא יעיל, ויש לו פחות גרר. נכון פעם למטוסי קרב היו גלגלים קבועים? היום הגלגלים מורמים לתוך המטוס אחרי ההמראה כדי להפחית גרר. אוניות עוברות ניקוי תחתית כדי לחסוך בצריכת דלק. אופנועי ספורט היום עטופים בפלסטיק מכוער כדי להפחית גרר. אז אנו, בעלי הצורה המגושמת להחריד, חיבים להפחית גרר.

איך הגרר בא לידי ביטוי? עשו ניסוי. התחילו צלילה כשאתם נושמים מהאוקטפוס. הכוונה לצינור הארוך יותר. תנו כמה מכות סנפיר חזקות, והקפידו בכל פעם על עצירה מוחלטת. הרגישו את הצינור. הוא רוטט כמו דגל מתנפנף ברוח. עשו זאת שוב עם הוסת הראשי. גם הוא יתנהג ככה – אך בפחות חומרה. זהו הגרר. אוירודינמיקהאז תקפידו על הצמדת הצנרת לגוף. נסו להשתמש בשיטה שמאבטחת את צינור האוקטפוס כשהוא מקופל (חשוב לא “לשבור” צינור) ולא מנגנון כלשהו שמחזיק מהדרגה השנייה. אלו מסורבלים יותר בהחזרה למקומם, והם גורמים לצולל להראות כאילו הוא צולל בתוך חישוק.

קומבו – מהו אורך צינור מד הלחץ שלכם? האם הוא חייב להגיע עד לברך? בסטים שנמכרים לצלילה ספורטיבית צינור מד הלחץ ארוך מידי באופן פתלוגי. אם אתם נוהגים להחזיק אותו כשהוא עובר מתחת לחגורת הבטן של המאזן – יש שתי דרכים לעשות זאת:

סידור מד הלחץ ומד עומק

למה אתם עדיין צוללים עם קומבו (מד עומק ומד לחץ)? הוא מייצר יותר גרר, פחות נגיש ולכן מקשה על קריאה ועבודה רציפה כמ ניטור קצב עליה והשנה היא 2016. עברו למחשב. אורך הצינור צריך להיות לא יותר מהמרחק שבין העורף למותן. 60-70 ס”מ, תלוי בסוג הדרגה הראשונה. צוללים רבים “מאבטחים” אליהם את צינור מד הלחץ בעזרת קליפס על חוט באורך 10 ס”מ ועד אפילו מטר. השיטה מרחיקה את מד הלחץ מהגוף ומגדילה פרופיל. כשאתם קונים מערכת נשימה – בדקו האם אורך הצנרת נכון לכם. כשאתם משפצרים את הציוד – תשאלו את עצמכם איך זה הולך לעבוד. לא טוב? תשנו. ועם זאת, אולי שווה לשקול להחליף קונפיגורציה? לפחות מבחינת הסדר והגרר, אם נתעלם מהיעילות הרבה יותר בכל כך הרבה תחומים, עדיין הצורה הכי נכונה לצלול בה היא מה שנקרא “הוגרטיין” – התצורה הספורטיבית של הקונפיגורציה הטכנית. לא חייבים להיות צוללים טכניים כדי לצלול ככה, אבל כן יש דברים ללמוד מאחר ותרגולות רבות משתנות, וכן שיקולים כמו השלכת חגורת משקולות.

ומלבד חסכון באויר מה עוד נרוויח? פחות נזק לסביבה. לא פעם ראיתי צוללים שחורשים את הקרקע עם האוקטפוס, או ש”קוטפים” אלמוגים עם “אבטוח” מד הלחץ.

אבטחו את הציוד, ואל תתלו שטויות על המאזן כמו עץ אשוח בחג המולד. סדרו את הכל בצורה נסתרת בתוך הכיסים. אנחנו לא אלטע-זאכן.

משקולות – סדרו מחדש את המשקולות שלכם. בגדול, כדאי להשאיר שליש עד חצי מכמות המשקל הדרושה לכם כמשקל נתיק בשעת חירום. נכון שבדרך כלל הרגליים נוטות ליפול למטה? זה בגלל שציוד הצלילה הקונבנציונאלי עושה לנו מרכז כובד מאוד נמוך. משקולות אינטגרליות מפחיתות כאבי גב מהסיבה הפשוטה שהמשקל עולה גבוה יותר, והצולל רב עם עצמו פחות בניסיון לשמור על תנוחה. כך גם מאזנים טובים יותר בימינו מכילים כיסים למשקולות בגב. יש המעדיפים מיכל פלדה. וזהו אחד היתרונות של בקפלייט (נירוסטה, לא אלומיניום). מה שסוחבים על הגב, לא סוחבים על המותן. ככל שנעלה משקל רב יותר “למעלה”, כך ייקל עלינו להתאזן. תנו את הדעת גם לציפה של הסנפירים שלכם. אתם צוללים בלי חגורת משקולות ועדיין הרגליים נופלות? אולי כדאי לוותר על סנפירי הגומי השחורים ולעבור למשהו שיעזור לשמור על רגליים למעלה.

שווה גם להקפיד להצמיד את המאזן לגב – לגב התחתון בעיקר. אם המאזן “גדול עלינו”, המיכל ירצה לעלות, ולחגורת המשקולות תהיה משיכה חזקה יותר למצב עמידה. אנחנו כאילו נשמטים דרך המאזן. תופעת לוואי נוספת היא שהברז דופק לנו בראש, מה שמרבית הצוללים פותרים על ידי הורדת גובה הברז, מה שמקשה לעיתים על הגישה לדרגה הראשונה לטובת מציאת  הוסת. מצד שני, כשאנו לובשים את המיכל גבוהה על הגב, זה מעלה את מרכז הכובד שלנו – וקל לנו יותר לשמור על תנוחה…

שבע: התאימו את כמות המשקולות. שקר גס אומר ש”עדיף להיות כבד מאשר להיות קל”. מעבר לבעיות הבטיחותיות הכרוכות בכך, עודף משקל מקשה עלינו להתאזן. דרוש יותר “משחק” עם האינפלייטור (שוב צריכת האויר תעלה). וכן, יותר משקל על החגור אומר שני דברים – הרגליים נופלות יותר חזק, ועלינו להוסיף יותר אויר למאזן. מה שמרים את הראש ומפיל את הרגליים עוד יותר.

בכתבה הבאה נעסוק בשימור אנרגיה.

תמונת צולל:

צילום: עמרי הרפז

צולל: אופק הרפז

כתבות נוספות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
שינוי גודל פונט
ניגודיות
Search Engine Submission - AddMe