צריכת אויר – הדרך אל האושר! או- “מי הזיז את מד הלחץ שלי?”/ בריאן הנסן – חלק ד’

בשלשת הפרקים הקודמים עסקנו בנושאים הבאים:

היום, הפרק הרביעי והאחרון – שימור אנרגיה, נשימה נכונה ואיך ניתן לתרגל מיומנויות על מנת לצמצם את צריכת האויר:

שמונה: שמרו על חום הגוף. רבים נוטים לזלזל ולהצהיר “אני אוהב להרגיש את המים” או “נשבע לך לא קר לי” בעוד הם בספידו, משוויצים בגוף של אל יווני בגיל העמידה, אבל הפינגווינים מתקשים לרכוס חליפה כי יש להם כנפיים במקום ידיים. אני לא אשכח את הצולל, כזה בדיוק, שסיים צלילה עם בצקת ריאות וסיפר “היה לי קצת קר לקראת סוף הצלילה”.. חליפה היא אביזר בטיחותי חשוב, בין היתר משום שהיא מציפה אותנו ולא פחות מכך, היא שומרת על חום הגוף שלנו. כמה קור אתם מוכנים לספוג ועדיין ליהנות זה לגמרי עניינכם. את קורס הדייבמאסטר שלי עברתי בדצמבר-ינואר בעודי לובש שורטי. היה לי נחמד בצורה שאני לא יכול לתפוס היום. פעם הייתי עמיד לקור, היום כבר נדפק לי התרמוסטט. אבל גם צריכת האויר שלי באותם הימים לא הייתה מי יודע מה. כשקר לגוף שלנו, הוא מגיב בין היתר על ידי הגברת קצב הנשימה. הבעיה של הצולל, במקרה הזה, היא האויר אותו הוא נושם. האויר הזה הוא: א’: יבש, מה שיוצר אידוי מוגבר, משמע קירור הריאות (“הזעה” של הריאות), ו-ב’:האויר עצמו קר מעצם הפחתת הלחץ מהמיכל. נושמים יותר=מתקררים יותר=נושמים יותר. חלקנו בוחרים להתמודד על ידי תנועה. פעילות גופנית מתונה מסייעת לשמירה על חום הגוף. אך תנועה, פירושה החלפת מים בחליפה, ואיבוד חום…אז בפעם הבאה שתתבאסו מצריכת האויר שלכם חשבו – האם אובייקטיבית חם לכם מספיק?

תשע: נשמו נכון. על הפיזיולוגיה של הנשימה – פעם אחרת. הפעם – “איך”. כבר סיכמנו – “לאט”. רלוונטי בעיקר לאלו שפחות מנוסים. אני עוד זוכר את הפעם הראשונה במהלך צלילה שאמרתי לעצמי “אחי – אתה נושם סתם. תוריד קצב.” לפעמים אנחנו סתם נושמים מהר. לפעמים אנחנו סתם מדברים בקול רם מדי. כשאנו שמים לב לפתע לווליום שלנו, אנחנו מדברים פתאום יותר בשקט כדי לא להפריע לסביבה. באותו האופן – שימו לב לנשימה שלכם. פעמים רבות צוללים לא מפסיקים לנשום מהווסת רק כדי להרגיש אותו עובד. תרגיעו. לימדו אותנו “לעולם לא לעצור נשימה” כדי שלא נסבול מפגיעות התרחבות בזמן עליה בעצירת נשימה. הרעיון הוא לא להפסיק את תהליך הנשימה. הרי בנשימה טבעית אנו עוצרים נשימה לכמה רגעים בכל שאיפה ונשיפה. היו מודעים לנשימה שלכם, ובשום פנים ואופן אל תחזיקו אויר בריאות במהלך עליה, ואם העלייה מהירה – הקפידו להוציא אויר. הנקודה שלי היא שאין טעם לנשום מהר יותר ממה שאתם צריכים. בצלילות בהן אני זוכה למנוחה מוחלטת קצב הנשימה שלי עשוי לרדת אפילו לארבע נשימות לדקה, וזה ממכר…

הקפידו לתת עדיפות לעומק נשימה, על פני קצב נשימה. יעני לנשום לאט ועמוק, ולא מהיר ורדוד. אבל לא נשימות מאוד עמקות. אין בכך טעם. הקפידו על נפח קבוע ככל האפשר בריאות – זה יקל עליכם להתאזן. זאת אומרת שאיפה/נשיפה או נשיפה/שאיפה קצרים יחסית. הקפידו בכל מחזור נשימה לרוקן את הריאות במלואן. זה ישפר את פינוי ה-CO2 מהריאות, ויפחית את הדרישה שלנו לאויר. זה גם יעזור לפתח רגישות לאיזון הציפה. צוללים רבים מתפארים ביכולת שלהם להתאזן, גם בעומקים גדולים, ללא שימוש במאזן הציפה, אלא בעזרת הריאות בלבד. לרוב – שחצנות של מדריכים. זה לא חכם ולא בטיחותי. וזה דורש המון אויר. מה אני אומר? צולל צריך להתאזן בעזרת הריאות. כל עוד זה נעשה בצורה נוחה. אם אני נדרש לנשום בצורה מאומצת, זה אומר שכבר הייתי אמור לעשות את השינוי הנדרש במאזן.

דבר נוסף שדורש זמן ותרגול להסתגלות, הוא נשימה סרעפתית. קחו נשימה עמוקה. שימו לב לאיזור שהתנפח. אצל רוב הקוראים, היה שינוי באזור רום החזה והכתפיים. הכתפיים התרחבו והתרוממו.”אבו עלי”.ריאות ונשימה עכשיו, נסו לדמות כרס הריונית עם הבטן. דמיינו מחיצה שמפרידה בין החזה והבטן שנמצאת בגובה מפתח הלב. קחו שאיפה עמוקה, דמיינו את האויר הזה לוחץ עליה, והשתמשו בה כדי לדחוק כלפי מטה את איברי הבטן, כך שהם יצרו את הכרס. בסיום השאיפה, נסו להצמיד את הבטן לגב כדי לדחוק את האויר החוצה בנשיפה איטית וארוכה. הבטן כבר תרצה להתמלא, אז שאפו כמקודם. עשו זאת מספר פעמים עד שזה נהיה קל. עבדו לאט וברוגע. שלום, זוהי נשעמה סרעפתית! הכירו. סלחו לי אם הרגשתם נבוכים כמו בסשן מדיטציה ניו אייג’ית שנגררתם אליו בכוח, זוהי פשוט הדרך הפשוטה להבין מהי נשימה סרעפתית.

מהי הסרעפת? זוהי באמת המחיצה שמפרידה בין הבטן לריאות. היא עשויה שריר, וצורתה כיפתית. מרכזה, הצמוד יחסית ללב, הוא הנקודה הגבוהה ביותר. בשליש התחתון של הריאות יש יותר כלי דם ושם נעשה יותר חילוף גזים. כשאנחנו  נושמים “מהחזה” אנחנו ממלאים בעיקר את רום הריאות, ומפנים CO2 בצורה יעילה פחות. כשאנו נושמים מהסרעפת, אנו ממלאים את החלק התחתון של הריאות, מפנים CO2 באופן יעיל יותר, וכל זאת תמורת מאמץ קטן יותר. שימו לב לדפוס הנשימה של פעוטות – אצלם מתנפחת הבטן ולא החזה. במהלך חיינו אנו מסגלים נשימה צלעית ולא סרעפתית על ידי חיקוי המבוגרים. יש התולים את הסיבות לכך בגורמים תרבותיים – שפת גוף ובטן שטוחה… אם לא למדתם בשנית כיצד נושמים מהסרפעת – כדאי לכם. פשוט תציבו לעצמכם יעד להתחיל לנשום כך – ובכל פעם שזה עובר לכם בראש – בצלילה, בעבודה, על הספה בבית – פשוט תקפידו על דקה לפחות של נשימה סרעפתית. עם הזמן תבחינו בכך לעתים קרובות יותר, ובסופו של דבר זה יהפוך להרגל.

אם יש לכם פרק זמן יומי שמוקדש לאימון אישי – יוגה, מדיטציה, כושר, אמבטיה לאור נרות וצלילי קרידנס קלירווטר ריבייבל – הקדישו עשר דקות לאימון נשימה – “פראניימה”, למשל. תרגיל נשימה לדוגמה: שבו בנוח. רצוי ישיבה מזרחית או “לוטוס” לאוריגמיים בינינו. אפשר גם על כסא או בשכיבה (ידיים לצידי הגוף). הכי חשוב זה גב זקוף. הרעיון עכשיו הוא שוב להפסיק לחשוב על הכל בערך – העבודה, הזוגיות, החיים – ולהתרכז רק בנשימה. עצמו עיניים. רצוי לשאוף מהאף. הניחו את הידיים על הברכיים. עכשיו נושמים לספירות של ארבע (המתקשים יכולים להמיר “ארבע” ב”שלוש”). לא ארבע שניות, אלא פשוט ספירת קצב. רוקנו את הריאות והתחילו שאיפה לספירה של ארבע. התחילו לספור עם תחילת השאיפה. עם ההגעה ל”ארבע” הריאות אמורות להיות מלאות. החזיקו את האויר בריאות לספירה נוספת של “ארבע”, והתחילו לפלוט את האויר. הספירה בנשיפה אמורה להיות אחת-שתיים-שלוש-ארבע-אחת-שתיים-שלוש-ארבע”, כלומר שמונה שכזה. ב”ארבע” השני הריאות אמורות להיות ריקות. פלטו את האויר – אל תוציאו בכח. המתינו ספירת “ארבע” נוספת כשהריאות ריקות, והתחילו מההתחלה. נסו לפחות ארבעה סטים רצופים כאלו – מומלץ בחום. הקפידו על נשימה סרעפתית. אתם יכולים גם לנסות לראות את ההבדל בין נשימה צלעית לסרעפתית בתרגילי הנשימה האלו – ההבדל ניכר בתחושה ובחוויה.

עשר: צלילה חופשית. למדו צלילה חופשית. המיומנויות הן שונות בשני התחומים האלו, והמומחים בכל אחד המתחומים האלו נוטים להתנזר לחלוטין מהשני – אבל יש לצולל סקובה הרבה מה ללמוד מהצוללים החופשיים. צלילה חופשית היא ספורט של איפוק ושליטה. היא עוסקת בריכוז. הצולל החופשי מוגבל מאוד משתי בחינות – כמות האויר בריאותיו, והשליטה העצמית שלו. רבים מהמחסומים העומדים בפני הצולל החופשי הם מנטאליים, והצולל מסוגל להרבה יותר ממה שנדמה לו. זהו ספורט מאוד מעצים ובונה בטחון. אך נחוש ככל שיהיה הצולל החופשי – האויר העומד לרשותו לא רב, ועליו לעבוד ביעילות מירבית כדי לזכות בכמה שניות נוספות או כמה מטרים נוספים מתחת לפני הים. צלילה חופשית היא הדרך הטובה ביותר עבור צולל ללמוד לעבוד נכון עם גופו מתחת למים – אפילו שתנועות הסנפירים המיטביות בכל תחום שונות לחלוטין. צלילה חופשית עוזרת לנו להבין את המים. לנוע דרכן נכון. מה מהיר ואגרסיבי מידי, ומה איטי ולא יעיל. כמו כן, תלמדו הרבה על נשימה, פמפום והתאמת משקולות. עם שובכם לצלילת מיכלים, אתם עלולים להבהל מהזינוק במיומנות.

אז כמו שאמרתי, המון כבר נכתב על צריכת אויר. ניסיתי להשאר מעשי, אבל חשוב להבין שהדרך ארוכה מצריכה אימון, מיומנות, תרגול, הקפדה ומשמעת.

צלילות טובות

בריאן הנסן

כתבות נוספות

One Comment

  1. מצוין! קראתי את כל הסידרה ונהנתי למצא את כל השגיאות הרגילות של צוללים שרואים במיים. זה לפעמים ממש מזעזע לצפות בצוללים בקורסים כפי שיוצא לי המון בחניות דקו ארוכות. בריאן עשית סיכום מלא ומבורך.הלוואי שמי שלימד אותי לצלול היה מעביר לי את הידע הזה שלמדתי מרבים וטובים ומנסוי וטעיה רב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
שינוי גודל פונט
ניגודיות
Search Engine Submission - AddMe