תחקיר ארוע – כמעט ונפגע – צלילה עם מערכת סגורה, 10 לספט’ 2016/ אביב קחזין

עצור –> חשוב –> פעל

הקדמה והכנות:

סופ”ש הצלילות הנ”ל החל בתאריך 8.9.16 (יום ה’) כאשר הצוללים אשר לקחו בו חלק הם:

  • אביב קחזין, עוזר מדריך במועדון הצלילה דיפ סיאם, צולל טכני כ-4 שנים וצולל מערכת סגורה Hollis Prism 2
  • גל עיניי, מדריך צלילה במועדון הצלילה דיפ סיאם וצולל טכני בתחילת דרכו
  • עמרי הרפז, דייבמאסטר מנוסה וצולל טכני בתחילת דרכו

לאור העובדה ששניים מן הצוללים הם צוללים טכניים מתחילים הוחלט לתכנן את הצלילות באותו סופ”ש בהדרגה על מנת לבנות את ביטחון הצוללים, לתרגל נהלים אשר נלמדו ובמטרה ברורה לא לקפוץ למים עמוקים מידי.

לאחר שני ימי צלילות מוצלחים במיוחד התחלנו בתכנון הצלילה העמוקה ביותר כבר ביום שישי אחרי הצהריים וזו על מנת להיות מוכנים הן מבחינת ציוד, מיכלים ותוכנית והן מבחינת חיסכון בזמן ביום שבת בבוקר. עומק הצלילה המתכונן היה 45 מטרים עם 30 דקות זמן תחתית. תערובת המיכלים לצוללים במערכת הפתוחה אשר נבחרה היא נייטרוקס 25% וכמובן גז דיקומפרסיה של נייטרוקס 50%.

בהיותי צולל טכני אשר סיים לאחרונה קורס צולל טכני מערכות סגורות (Hollis Prism2) עם הסמכת Helitrox החלטתי לקחת את ה Diluent (מדלל) שברשותי בתערובת של 21% חמצן ו17% הליום על מנת להפחית בשיכרון המעמקים עם המערכת הסגורה (מאמר נוסף יבוא בהמשך). מיכלי ה-Bailout שנבחרו לצלילה הזו היו נייטרוקס 21% (אוויר) ותערובת דקומפרסיה 47%.

hollis-prism-2
מערכת סגורה Hollis-Prism-2

במסגרת ההכנות לצלילה, וכבר ביום שישי, ביצעתי החלפה של החומר הסופח במערכת הסגורה – חומר זה מסנן את גז ה- CO2 במעגל הנשימה במערכת הסגורה ומאפשר נשימת אוויר מסונן ובטוח. תהליך הכנת הסופח דורש ריכוז ודחיסה נכונה, כי אם לא יידחס נכון הסופח, עלול הצולל לנשום כמות גדולה של CO2 וללקות בהרעלה מגז זה אשר גורמת לעילפון ואף למוות, במיוחד כשמדובר בצלילה.

אכלנו ארוחת ערב טובה וטעימה אצל רוני ירושלמי ונסענו לישון מוקדם על מנת לישון טוב לפני הצלילה המדוברת.

יום הצלילה

בשבת, 10.9.16 בשעה 08:00 לערך הגענו למועדון הצלילה דיפ סיאם כאשר מה שנותר לנו לבצע הוא Check List למערכת הסגורה, אבחון כל המיכלים אשר לא נבדקו יום קודם לכן, עליה על חליפות וכניסה למים.

הנ”ל בוצעו בצורה מלאה אך משהתברר שחליפת הצלילה של גל איננה והוא אינו מוצא אותה לאחר חיפושים רבים, הוא החליט לוותר על הצלילה ורק עמרי ואני המשכנו בהכנות לצלילה.

לאור ירידת מצב רוח דרסטית אצל כולנו החלטתי לשנות את הצלילה לעומק מקסימלי של כ-35 מטרים (התכנון היה 45 מ’) כאשר מסלול הצלילה יהיה הסטו”ש – צלילה שמתחילה מהסטי”ל בחוף הווילג’ ונגמרת ביתוש בחוף אלמוג (בפי המקומיים צלילה זו גם נקראת דרך הבאנגים, למתעניינים למה צלילה זו נקראת כך,פשוט תצללו במסלול הזה). שינוי תוכנית הצלילה הוביל מבחינתי לשינוי תערובת הנשימה ב Diluent (המדלל). החלפתי את המיכל עם תערובת ההליום למיכל הדחוס באוויר עם תערובת 21% חמצן. שאר התוכניות וגזי הנשימה נשארו בעינן.

ביקשנו מרפי דיין, הצלם האגדי של דיפ סיאם, טרמפ לסטי”ל. כשהגענו לאתר החלנו להתארגן לאחר שהורדנו את כל הציוד מרכב המועדון. חיברנו את המיכלים אלינו והחלנו בהעמקה מבוקרת לעבר הסטי”ל תוך כדי סימני ידיים מקובלים בין עמרי אליי. ביני לבין עמרי נוצרה תקשורת טובה מתחת למים, שכן עמרי צולל עם ניסיון רב אך כצולל טכני ביצע מעט צלילות. עמרי הסתמך בעיקר על הניסיון שלי כצולל, מבחינת ניווט ומבחינת ניהול הצלילה. לרוב אני נוטה לנהל צלילות מורכבות מסוג זה לאור הכרותי את האתרים ונסיוני הרב.

ביצענו בדיקת דליפות, נוהל S drill וההמשכנו בהעמקה מבוקרת אל הסטי”ל. משהגענו לסטי”ל התחלנו לשחות לכיוון צפון מזרח – לכיוון המידרון.  בגלל היכרותי הטובה עם תוואי האתר פגעתי “בול” במיטת השיזוף הממוקמת בעומק 28 מטרים בקצה המידרון. ״השתזפנו״ בה מספר דקות והמשכנו בשחייה לכיוון דרום.

ראוי לציין שבמהלך כל הצלילה עמרי ואנוכי מתקשרים ומקיימים את מירב כללי הבטיחות הראויים לצלילה עמוקה וארוכה. מספר פעמים עמרי נשאל לכמות האוויר שלו ולמצב הדקומפרסיה בו הוא מצוי מבחינת המחשבים. כצולל מערכת סגורה כמות אוויר במיכלי המערכת איננה רלוונטית עבור עמרי. הדבר החשוב מבחינתו הוא כמות הגזים אותם אידרש לנשום במקרה והמערכת תיכשל במילוי תפקידה. משהגענו ליתוש ועברנו בצידה העמוק יותר, כ-35 מטרים, החלנו בעלייה איטית ומבוקרת עד חניית הדקומפרסיה הראשונה שלנו בעומק 9 מטרים למשך כ-2 דקות.

מחשבי הצלילה הראו לנו (TTS (Time To Surface של כ-20 דקות, סה״כ לא כלכך נורא בהתחשב בצלילה שזמן התחתית בה הוא 50 דקות.

בעומק של כ-27 מטרים התחלתי להרגיש כאבי ראש עזים, משהו הרגיש לי מוזר, לא משהו שהרגשתי קודם בצלילות המערכת הקודמות שלי. סה״כ לפני כחודש סיימתי את הקורס מערכת סגורה ועד כה צברתי כבר 30 שעות צלילה שלימדו אותי ה-מ-ו-ן על צלילה עם מערכת סגורה.

מהר מאוד הבנתי שמשהו אינו עובד כשורה ועליי לפעול ולפתור את הבעיה. בקורס המערכת הסגורה יש משפט שצרוב לי היטב, “When in doubt, BailOut”, כשיש ספק, אין ספק! עבור לגז נשימה בטוח.

סדר הפעולה שאני עובד איתו בכל צלילה הוא עצור –> חשוב –> פעל, זהו סדר הפעולות שהוכיח עצמו לא פעם כמציל חיים וגם הוכיח עצמו שוב. הדברים קרו בשניות, כ-15-20 שניות לאחר תחילת הכאב ראש כבר הייתי עם וסת הנייטרוקס 21% בפה לאחר שנטשתי את מעגל הנשימה במערכת הסגורה.

כמובן שהדבר הוביל לנשימה מהירה אך מהר מאוד הצלחתי להשתלט על קצב הנשימה. המטרה בהליך זה היא פינוי CO2 מהגוף ורוויתו בתערובת עשירה בחמצן. רווית הגוף בחמצן מובילה לתוצאות מהירות, הכוונה היא רגיעה מהירה ונשימה איטית ורגועה.

ראוי לציין את עמרי שמייד הבין את הבעיה ונצמד אליי, מבלי להציק יותר מידי אך עם דאגה גדולה לשלומי ולהרגשתי. לא פעם שאל למצבי וניסה להבין יחד איתי מה הבעיות אותן אני חווה כרגע.

מחשב הצלילה של המערכת הסגורה הוחלף למערכת פתוחה, ציפתה לי חנייה קצרה ב-9 מטרים לזמן של כ-2 דקות ושהייה ארוכה של כ-20 דקות בעומק 6 מטרים עד לפינוי סופי של הדקומפרסיה.

ב-9 מטרים התנשמתי די במהירות וכבדות וכמו שכבר כתבתי הצלחתי להשתלט על פאניקה מסויימת שאחזה אותי, להירגע ולסיים בצורה בטוחה את חניית הדקומפרסיה אותה נדרשתי לעשות.

לאחר שסיימנו זמן של כ-20 דקות ב-6 מטרים סימנתי לעמרי שאפשר לעלות, תוך כדי השחייה לעבר החוף שמתי לב ששלושת המחשבים שברשותי (2 מחוברים ישירות למערכת הסגורה ואחד עובד כגיבוי) מראים לי שהדקומפרסיה הסתיימה ואפשר להגיח אל פני המים בצורה בטוחה. סה״כ זמן צלילה היה כ-100 דקות עם זמן תחתית של כ-50 דקות.

היציאה מהמים ותחקור האירוע

יצאנו מהמים והתחלנו להסיר מעלינו את המיכלים ושאר הציוד. לקחו לי מספר דקות טובות עד שהצלחתי להרגיע את עצמי וגם אז הייתי בסוג של סערת רגשות מהחוויה שעברתי לפני מספר דקות.

ניגשתי לאריאל אוסלנדר, שהוא חבר קרוב ובעליו של מועדון הצלילה דיפ סיאם. אריאל הוא המדריך שלי בקורס מערכת סגורה. הידע העצום שיש לו לגבי מערכות סגורות ובפרט לגבי Hollis Prism 2, הוביל אותי לספר לו את שעברתי ולשאול מה בעצם כשל בצלילה. בשיחה עלו כמה השערות ובניהם מצבו של הסופח, אותו חידשתי כאמור יום לפני הצלילה.

כאמור, פתחנו את הסופח והבחנו שהוא אינו דחוס כמו שצריך ובעצם נוצר מעבר חופשי של CO2 אל מעגל הנשימה שחזר ישירות לתוך גופי, בשפה המקצועית הדבר מכונה Channeling. דחיסת הסופח לא התבצעה כראוי ולכן התרחשה התקלה במהלך הצלילה ולכן הייתי חייב לעבור לנשום ממיכלי הBailOut שברשותי.

מסקנות ולקחים:

חיובי

ההחלטה לשינוי מסלול הצלילה הייתה החלטה נכונה וחכמה כמו כן השינויים בתוכניות וגזי הנשימה אשר בוצעו על אף השינויים ברגע האחרון – כמו שעמרי תמיד אומר: “צלילה זה כיף ואם לא כיף לא צוללים”.

  1. הכנת ציוד הצלילה כראוי ומראש (לרוב, כאשר מדובר בצלילות עמוקות וארוכות) הוא חשוב ביותר! כשאתם מכינים את ציוד הצלילה תהיו מרוכזים בהכנת הציוד ולא בשאלות של הסובבים אתכם. מערכות סגורות, מטבען, מסקרנות את הסביבה והדבר עלול לגרום לחוסר ריכוז בביצוע ההרכבה של המערכת הסגורה.
  2. דפוסי פעולה אותם תטמיעו במוחכם יעבדו בצורה הטובה ביותר כאשר מתגלה תקלה כלשהי ונדרש קור רוח לתפעול ופתרון התקלה. אישית, במהלך כל צלילה אני מתרגל המון פעולות שנדרשות כדי לסיים את הצלילה בצורה בטוחה. התירגול החשוב ביותר הוא דפוס פעולה התנהגותי כצולל, כאמור – עצור –> חשוב –> פעל.

במצבי לחץ הנטייה הטבעית שלנו היא להגברת הלחץ, לכן חשוב לתרגל את העניין בצורה שוטפת וקבועה. הכוונה בתירגול זה הוא שבמידה ואתם מרגישים אי נוחות מסויימת במים קודם כל תעצרו, תחשבו מה מפריע לכם וגורם לכם לאי הנוחות ולאחר מכן תגרמו לדבר זה להיעלם. ברגע שסדר פעולות כזה יהיה מוטמע בכם, תהיו צוללים בטוחים וטובים יותר.

שלילי

תהליך החלפת הסופח בוצע בצורה לא תקינה והוא הגורם לכל אירועי הבטיחות הנ”ל – להכנה יעילה ובטוחה של סופח במערכת סגורה וספציפית ב Hollis prism 2 נדרשים מספר שלבים. הסופח במערכת הסגורה Hollis Prism 2 בנוי מרשת פלסטיק ומסגרת פלסטיק (ראה תמונה):

סופח במערכת סגורה -hollis-prism-2
סופח במערכת סגורה -Hollis-prism-2

על פי הוראות היצרן יש למלא את הסופח בשלושה שלבים – שליש בכל פעם, כאשר הפטנט המקורי הוא להניח כדור גולף במרכז המיכל אשר ימנע זליגת חומר סופח אל מחוץ למיכל.

את כל אחד מהשלישים יש למלא ולדחוס בנפרד,  הדחיסה נעשת על ידי שלוש מכות על “קירות” המיכל הסופח ומכה אחת חזקה של כל המיכל הסופח על שולחן או משטח אחר.

החלק האחרון במילוי הסופח הוא החשוב ביותר, שכן דחיסתו תשפיע על כל המיכל ועל סינון CO2 במערכת כולה – ברגע שהגענו לשלב זה יש למלא מעט מאוד חומר סופח עד למילוי מקסימלי של המיכל, לסגור את מיכל הסופח ולהכות שלוש פעמים ב”קירות” המיכל, לאחר שלוש מכות עלינו להכות את המיכל בשולחן. ככה במשך שלוש פעמים. בסיום תהליך הדחיסה נבצע בדיקה ויזואלית ובדיקת לחיצה (לחיצת אצבע מחוץ למיכל כנגד החומר הסופח) ונוודא שאין לנו “קריסות” של החומר הסופח ובנוסף שאין לנו חללים בחומר הסופח אשר דרכם, באופן טבעי, הגז יעבור ובעצם יחזור למעגל הנשימה. חשוב לציין שאסור לדחוס יתר על המידה את הסופח, דבר זה עלול להוביל לקושי בנשימה ולהרגשת אי נוחות.

אי הקפדה על תהליך דחיסת הסופח גרמה לתקלה.

הסבר על אופן דחיסת הסופח בסרטון הבא:

כתבות נוספות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
שינוי גודל פונט
ניגודיות
Search Engine Submission - AddMe