איך הפכתי מפחדנית שלא מוכנה לשנרקל למדריכת צלילה/ רוני ירושלמי

הכניסות הראשונות שלי למים עם ציוד צלילה, לא היו קלות. פחדתי, נשימה מתחת למים לא נראתה לי טבעית ולא הייתה לי שליטה. רציתי לברוח, רציתי החוצה, לא בדיוק זכרתי למה עשיתי את זה לעצמי באמצע חופשה בתיאלנד כשאני בעצם יכולה לשכב על החוף עם איזה קוקטיל במקום להיות עכשיו בבריכה הקרירה הזאת עם ציוד מסורבל וכבד. אבל המדריך שלי לא וויתר עלי. הוא החזיק לי את היד, ועודד אותי להמשיך ושאני יכולה. הדגים לי כל תרגיל 30 פעמים בנוחות כאילו שזה הדבר הכי טבעי בעולם.

בצלילה הראשונה הייתי לחוצה, הבאדי שלי החזיק לי את היד במשך כל הצלילה ובסוף הצלילה (או לפחות מה שהפך להיות סוף הצלילה) אפילו הקאתי. לא החוויה הכי מרגשת בעולם. לצלילה השנייה כבר הכרחתי את עצמי לקפוץ למים מהסירה ולאט לאט התחלתי להרגע. אבל עדין לא הייתי מוכנה לצלול בלי מדריך או לפחות דייב מאסטר. סיימתי שני כוכבים – בקושי רב. ואז ביום ההולדת שלי לקחו אותי לצלילות כיף מתנה.

הלכנו לאתר צלילה שנקרא צ'מפון והוא נמצא ליד האי קו-טאו בתיאלנד. האתר עצמו מרוחק כשעה וחצי בסירה מהחוף והעומק שם הוא 30 מ'. ירדנו למטה במים כחולים בלי חבל עד לקרקעית כל אחד בקצב שלו, שאני כמובן האיטית ביותר והכי פחות מנוסה ופתאום מסביבי להקת ברקודות ענקית במעגל מלווה איתי ויורדת איתי עד לקרקעית. באותו רגע התאהבתי בצלילה.

רוני ירושלמי בתאילנד
אני ברגע המדובר עם הברקודות מאחורי איכות של תוך כדי תנועה. צולם ע"י רפי פרשט

חזרתי למועדון ונרשמתי לקורס צולל הצלה. אותו הקורס נתן לי הרבה מהביטחון שהיה חסר לי בעצם בשביל להרגיש שאני באמת יודעת מה אני עושה במים ואיך מתמודדים באמת. נרשמתי לקורס דייב מאסטר. היו לי 20 צלילות והרבה מוטיבציה. נתנו לי לעשות התמחויות וסנדאות עד שהגעתי לצלילה 40  והתחלתי לעשות דברים מתקדמים יותר. לקח לי חודשיים וחצי לסיים וכשסיימתי הרגשתי מוכנה, בשליטה והמשכתי בטיול לפילפינים.

דרך חבר של מישהי שפגשתי בהודו הגענו לעבודה מדהימה באי בודד של איזה מיליונר שרוצה לפתוח מועדון צלילה ומלון על האי שהוא בדיוק קנה, והוא צריך אותנו שנמצא את אתרי הצלילה ונמפה אותם. עבדנו שם חודשיים מדהימים וככל שצללתי יותר וצברתי יותר ניסיון, צלילות ותמונות מנטליות של עולם הדממה המדהים הזה, רק הלכתי והתאהבתי בזה.

חזרתי לתיאלנד למועדון שלי ועשיתי קורס מדריכים ועוזר מדריך, כי הייתי חייבת להעביר את החוויה הזאת הלאה לאנשים שאני אוהבת, ולהיות זאת שמחזיקה להם את היד, שלא מוותרת על מי שקשה לו.

צלילה, ברגע שמשחררים ומבינים איך פועלים היא המדיטציה המושלמת. השקט והטבע שסביבך, כשאתה שומע את הנשימות של עצמך והופך להיות כמו דג. התנועות נהיות חסרות מאמץ, הנשימות נהיות איטיות ועמוקות באמת והיופי שסביבך, הקסם שיש בלהכנס ופתאום יש לך את היכולת לדעת מה קורה רק בכמה מטרים שסביבך ושום דבר אחר בעולם לא משנה.

הצלילה כמקצוע היא עבודה קשה, והיא הרבה אחריות. והצעדים הראשונים בעולם הזה, הם אולי לא קלים. אבל אין ספק שבסופו של דבר – זה פאשן אמיתי.

לכל אחד יש את הדרך שלו בעולם, ואין ספק שאנשים שבחרו בתחום הזה, בתחום שלי – הם מלאי פאשן ונשמה, כי ברגע שהראש נכנס מתחת למים ואתה כבר בעולם הזה, אתה בטוח מאושר.

לפעיליות צלילה, קורסים ושנרקול אפשר לפנות אלי במייל או בטלפון. מובטחת סבלנות והרבה הבנה.

כתבות נוספות

4 Comments

  1. לפני כמה ימים סיימתי קורס צלילה בהדרכתה של רוני! הייתי המבוגרת בקבוצה ולא היה קל בכלל. התחושות שרוני מתארת בנוסף על הגיל שמביא איתו חרדות נוספות לא הקלו על החוויה. גם אני הגעתי לשיעורים כל בוקר עם השאלה: בשביל מה אני צריכה את זה… רוני הצליחה להרגיע ולהעביר את המסר שזה אפשרי!
    ועכשיו אני כבר מתכננת את חופשת הצלילה הבאה כבר בחודשיים הבאים.
    תודה רוני!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
Search Engine Submission - AddMe
דילוג לתוכן