אתר צלילה – אח"י מיזנק

מיקום כללי: מול חוף דדו בחיפה, כ – 3 ק"מ מהחוף. (כחצי ק"מ מערבית-צפון מערבית לדוברה הגדולה)

הגעה: בסירה בלבד

שנת הטבעה: 1998

תיאור האתר: מהסטי"ל אח"י מיזנק, ספינה מסוג סער 1, לאחר סערות החורפים שעברו, לא נשאר כמעט דבר.

מה ניתן לראות: עמדת תותחן בודדת ומסביבה שאריות ציוד ספורות (אתמול עידכנו צביקה פייר ואודי פריז כי במקום נשארו ערימות ברזלים וכבלים בלבד). האתר אינו פעיל בשנים האחרונות ומעט צוללים מגיעים אליו. לפני מספר שנים ערך כתב ערוץ 2 – דני קושמרו צלילה למקום. להלן קטע מהכתבה: (4:11 דק')

למען ההיסטוריה: אז אמנם האתר איננו אטרקטיבי לצלילה אבל, לאח"י מיזנק מקום של כבוד בהיסטוריה של מדינת ישראל וחיל הים, וכאמור שמעון פרס ואהוד ברק גם הם מופיעים כאן בהמשך:

אח"י מיזנק היתה אחת מספינות הטילים שנבנו במספנות שבורג שבצרפת.

זו הזדמנות טובה לספר את עלילות חמשת "ספינות שרבורג" אשר "נגנבו" באישון לילה של סוף דצמ' 1969 לאחר שהממשלה הצרפתית החליטה להטיל חרם על אספקת נשק למדינת ישראל (המיזנק נבנתה אמנם בשרבורג אך לא היתה חלק מהחמש). אז סיפור שהיה, כך היה:

בשלהי שנת 1962, החליטה ממשלת ישראל להצטייד בספינות טילים אשר יצטיינו במהירות ובכושר תימרון. במקביל החלה ישראל לפתח את טילי ה"גבריאל" אשר ביחד עם הספינות החדשות, אמורים היו לתת מענה לאיום בגבולותיה הימיים של המדינה. באותה תקופה, למדינות המערב היו מעט ספינות אשר ענו על דרישות חיל הים אך בגרמניה פותחו ונבנו ספינות בדגם "יגואר" אשר התאימו לצרכים.

ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דויד בן גוריון, שלח את סגן שר הביטחון – שמעון פרס לגרמניה לפגישה עם הקאנצלר – אדנאאור (אגב, שנים קודם לכן, בראשית 1948, מונה שמעון פרס כראש שירותי ים, ומכאן כנראה קשריו לתחום..). בפגישה סוכם על אספקת 12 ספינות מתוצרת גרמניה מדגם "יגואר", אך בתנאי שהעיסקה תישמר בסוד על מנת שלא להכעיס את העולם הערבי (נשמע מוכר?).

בניית הספינות החלה ובשנת 1964 נמסרו 3 ספינות ראשונות לחיל הים הישראלי. ואולם, דבר העיסקה הודלף ע"י חבר ממשלה גרמני ופרטיה פורסמו בניו יורק טיימס. הגרמנים אשר נכנעו לאיומי העולם הערבי, עצרו את המשך בניית הספינות בגרמניה אבל, הסכימו שהבניה עפ"י המפרט הגרמני תתבצע במספנה אחרת. וכך, החל מאמצע שנות ה-60 החלה בניית יתר הספינות במספנות שרבורג אשר בצרפת. כ – 200 ישראלים הוצבו בשרבורג ופיקחו על בניית הספינות, ובאפריל 1967 נמסרה לישראל הספינה הרביעית בסידרה וכחודש לאחר מכן, נמסרה הספינה החמישית – האח"י מיזנק.

בראשית חודש יוני 1967, בזמן הההסלמה אשר הובילה בסופו של דבר למלחמת ששת הימים, החליט הנשיא הצרפתי (שארל דה גול) שצרפת לא תספק יותר נשק התקפי למדינות המזרח התיכון. בפועל, המשמעות היתה – עצירת אספקת הנשק למדינת ישראל, שכן, באותן שנים, צרפת היתה ספקית הנשק העיקרית של ישראל. דבר החרם "לא הגיע" עד שרבורג ושתי ספינות נוספות נמסרו לישראל בסתיו 1967. המפנה חל ב 28 בדצמ' 1967 בעקבות פעולת קומנדו ישראלית שבה פוצצו 13 מטוסים בשדה התעופה בבירות כתגובה לפיגוע שביצע פלסטיני במטוס אלעל באתונה יומיים קודם לכן (אך…היו זמנים! מדינת ישראל הגיבה מהר וחזק)

שתי ספינות נוספות, שהיו במספנה הלכו והושלמו ואולם, בעקבות הפעולה הישראלית בלבנון (שבוצעה תוך שימוש במסוקים מתוצרת צרפת), החליט דה גול לעצור באופן מוחלט כל אספקת נשק לישראל. שתי הספינות הפליגו לצורך "ניסויי ים", ולא חזרו (אחת עוד ב 28 לדצמ' והשניה ב 4 לינואר 1968).

מדינת ישראל החליטה שלא לוותר גם על חמשת הספינות האחרונות מתוך ה 12 שהוזמנו. בנובמבר 1969, התקיימה פגישה בין המפקח האחראי על ספינות הטילים במספנה בשרבורג – פליקס אמיו (Felix Amiot) לבין איש עסקים נורבגי בשם מרטין סיאם (Martin Siem) אשר הביע עניין לרכוש את ספינות הטילים לטובת חיפושי נפט שמבצעת החברה שבבעלותו הרשומה בפנמה. העיסקה סוכמה ואושרה ע"י ממשלת צרפת. מרטין, שאכן היה אייל ספנות נורבגי, שוכנע לפעול לטובת מדינת ישראל ע"י מילה ברנר שהיה אייל ספנות ישראלי אשר בבעלותו היתה חברת ספנות להובלת תוצרת חקלאית. משיעוד הספינות הפך "אזרחי", הועברו הספינות מהאיזור הצבאי של המספנה לחלק הפתוח, דבר אשר איפשר בסופו של דבר את הוצאתן מצרפת.

לאחר תכנון קפדני שכלל הערכות משפטית, הכנת ניירת מתאימה, רכישת ציוד קשר, מזון, הערכות לתדלוק בלב ים ועוד, ותחת מעטה חשאיות, הפליגו חמשת הספינות (ביניהן האח"י סופה – הסטי"ל המפורסם באילת, שעליה עוד נספר בהמשך) בליל חג המולד של שנת 1969 (בשעה 2:30 לפנות בוקר ה-25 לדצמ') ויצאו לדרכן דרך תעלת למאנש לכיוון מיצרי גיברלטר ומשם לישראל. הספינות הגיעו ארצה ב 29 לדצמ' ובאופן רשמי  הצטרפו לצי חיל הים לאחר שוך הסערה הדיפלומטית שהתעוררה בעיקבות מילוטן בחשאי.

האח"י מיזנק השתתפה במלחמת יום הכיפורים ובמבצעים רבים, כשהידוע שבינהם – מבצע "אביב נעורים" לחיסול ראשי הפת"ח בבירות בשנת 1973 בהובלת אהוד ברק המחופש לבלונדינית.