ההיסטוריה של הצילום התת ימי – חלק ב'
התמודדות עם תאורה ועומק
חלק ב' – שיפורים טכנולוגיים
כפי שתיארנו בחלק א', הנסיונות הראשונים לתעד את העולם התת ימי החלו כבר באמצע המאה ה 19. עדיין, גם לקראת סוף המאה, לא הבשיל הציוד לכדי מצלמה תת ימית אשר תפיק תמונות באיכות משביעת רצון. המדען הצרפתי, לואיס באוטאן אשר החל לפתח ברצינות מערכת שתאפשר תיעוד איכותי, חזר בראשית שנת 1897 אל שולחן השרטוטים והחל לבצע שיפורים במצלמה שבנה:
באוטן יצר עיוותים בעדשה כך שתוכל להתמודד עם החזרות האור והמצלמה החדשה נבנתה שוב מפלדה (ולא מנחושת כפי שניסה קודם לכן). מבנה המצלמה החדשה יצר כעת בעיה חדשה – נדרשו שלשה גברים להזיז את המצלמה, בגלל מבנה העדשה לא ניתן היה לפקס את העדשה בזוית אנכית כלפי מטה ועל מנת להוריד אותה מהסירה, נדרש היה להשתמש בגלגלת. על מנת למקד את העדשה, הציב באוטאן, במרחק קבוע מעדשת המצלמה, שלט עם כיתוב עליו וכך הצליח לחדד את התמונה.
הכנת המצלמה במהלך צלילה היה מבצע לא פשוט. הצולל היה מסמן לצוות (באמצעות משיכה בחבל) להוריד את המצלמה וזה נעשה בשלשה שלבים: תחילה היו מורידים את התושבת, לאחר מכן את המצלמה עצמה ולבסוף משקולות ליצוב כל המערכת. עם סיום הצילום, היה הצולל סוגר את הצמצם ואז צוות הסירה היה מעלה את המערכת הכבדה והמסורבלת אל הסיפון.
בשלב זה איכות הצילום השתפרה תודות ליכולת למקד את העדשה ולהגיע לתמונות חדות יחסית. אז, כמו כל צולל כיום, נתקל באוטאן בבעיה אחרת – תאורה.
באוטאן החל לבחון פתרונות שונים ובעזרת מהנדס חשמל שעבד איתו, פיתחו השניים מבזק בתוך מעין בקבוק זכוכית מלא בחמצן אשר הוצת באמצעות חוט להט ממגנזיום. הפתרון הזה היה מסוכן למדי – בקבוקי הזכוכית היו עשויים להתפוצץ באופן בלתי צפוי. בנוסף, איכות התאורה היתה בלתי ניתנת לשליטה ולעיתים היה מתקבל תצלום עם חשיפה גדולה מדי או מעין ענן של אדים אשר היה מכסה את התמונה באופן בלתי אחיד.
באוטאן החל לחפש פתרון לתאורה תת ימית כאשר לבסוף, הפתרון מצא אותו. יצרן ציוד אופטי צרפתי פיתח זוג טלסקופים לקראת תערוכה שאמורה היתה להתקיים לכבוד שנת 1900 בפאריז. יצרן הציוד היה מעוניין לשלב בביתן שלו תמונות מקרקעית הים וכך יצא שפנה אל באוטאן והציע לו תמיכה בכל מה שיצטרך ובלבד שיאפשר לו להציג תמונות תת ימיות. עם האמצעים המפתיעים שהועמדו לרשותו, בנה באוטאן שני מבזקים המופעלים על ידי סוללות ומאירים למשך כחצי שעה. משך הטעינה של הסוללות עמד על 70 שעות!
אחרי ניסוי נוסף לא מוצלח, החליט באוטאן למקם את שני המבזקים בשני צידי המצלמה והוריד את כל הציוד לניסוי צילום בעומק של 165' (כ – 55 מ'). האובייקט לצילום היה שלט עליו נכתב “Photographie Sous-Marine.” – צילום תת ימי. לקח כשעה להעלות את הציוד ששקל כ 600 קג' (!) בחזרה אל הסיפון אך המאמץ השתלם! סוף סוף, בשלהי שנת 1899, למרות העומק בו צולמה התמונה, היא יצאה חדה וברורה!
אחרי מאמץ בלתי מתפשר, החל באוטאן לצלם תמונות שטרם נראו קודם לכן. הוא צילם את עצמו (הסלפי הראשון?) בפרופיל ואת הצולל שעזר לו וצילומים מקרקעית הים אשר ריגשו רבים.
המדען הצרפתי היה אחראי לפריצות דרך רבות בתחום של צילום תת ימי כולל כתיבת ספר הצילום התת ימי הראשון אשר התפרסם במהלך התערוכה של שנת 1900 בפאריז. באוטאן לא המשיך בפיתוח אמצעים לצילום תת ימי אחרי התערוכה. בשנת 1929 הוא פרש מעיסוקיו כמדען אך המשיך לצלם ולצייר את המראות שכה הלהיבו אותו במהלך הצלילות הרבות אותן ביצע.
ללא ספק – באוטאן הניח את היסודות לצילום התת ימי המודרני כפי שהוא מוכר לנו היום.
